הגיבור הפרטי שלי

את הפוסט הזה אכתוב בגוף שני, לך גור.
כדי שתקרא אותו ותזכור עד כמה אמא אוהבת אותך ומעריצה אותך.
אתה הגיבור הפרטי שלי.

אתה היום בן שמונה. כבר ילד גדול. גבהת, צמחת.
ואני רק רוצה לספר לך שאני רואה.

אני רואה איך גדלת להיות פרח יפהפה.
אני רואה איך בעזרת ההומור והחכמה שלך, אתה סוחף אחריך, וגורם לכולם לרצות להיות סביבך.
אני רואה איך אתה גדל ומתפתח להיות ילד חכם ומאושר.
אני רואה איך בנחישות, בצניעות ואמונה בעצמך, תוך כדי הבנה עמוקה של החיים,
אתה יודע בכל פעם להתגבר על מכשולים ולהתמודד עם אתגרים.
אני רואה איך אתה מצליח להפוך קושי ליתרון.
אתה מאוד דומה לי, מלא מבפנים בסערה של רגשות,
ואני רואה איך אתה מצליח בצורה כל כך חכמה לבטא את הסערה החוצה באמנות.
אתה מנגן אותה בפסנתר, מצייר אותה בעפרונות וכותב אותה במילים
וממלא את חיינו ביצירות ענוגות וצלילים של אושר.
אני רואה איך אתה אוהב ומעניק לאחים שלך.
ואני פה איתך, בשבילך. תמיד.
מאחלת לך שתמיד תחייך, ותהיה מאושר.
אוהבת, אמא.
עכשיו, כשסיימת לקרוא שורות אלה, תן חיבוק גדול גיבור שלי.


נדב היה טייס בכדור פורח, מיקה היתה פיה ביער הפיות,
וגורי ביקש להיות מדען ליום אחד, בסשן היומולדת שלו.
אז ארגנו לו ביקור במעבדה, מקום טבעי במיוחד עבורו. הוא הרגיש בבית.
הוא השתעשע עם מבחנות, הציץ במיקרוסקופ ועשה שטויות עם שלד של גוף האדם.

הנה, תראו.