המון זמן עבר מאז הסשן המשפחתי האחרון שעשיתי לשלושת הילדים שלי יחד.
היה לי חשוב לצלם אותם כשהם מרוצים ונהנים, ורוצים את זה. ולא רציתי ש"יעבדו בשבילי".
לכן חיכיתי. עד שירצו.
כשלקחתי את נדבי (האמצעי שלי בן 4) לגן בשבוע שעבר, הוא אמר לי "אמא, אני לא רוצה שתלכי לעבודה לצלם ילדים אחרים, אני רוצה שתצלמי אותי!"
ואז הבנתי שהם מוכנים לסשן משפחתי נוסף.
התחלתי לבנות את הויז'ן בראש. וכרגיל, ציירתי אותו
זה היה בשישי, היום הראשון של שעון קיץ, מה שאיפשר לקטנים לישון שנת צהרים ארוכה ולהגיע רעננים לצילומים לקראת שקיעה.
ירדנו לפארק הכט, שם צילמתי אותם בקיץ האחרון. כמה נחמד להסתכל על התמונות מהקיץ ולראות איך הם גדלו...גור כבר בן שמונה וחצי, נדב בן ארבע וחצי ומיקה כבר לא תינוקת - בת שנתיים וחצי.
היה סשן מלא בצחוקים ושיגועים.
קינחנו בקרטיבים וחזרנו הביתה לארוחת שישי.
אני אוהבת את המשפחה שלי.
בחוברת לימוד צילום חוץ בתאורה טבעית אני מסבירה על האופן שבו אני מצלמת בסגנון הזה.
התמונות עובדו כפי שמוסבר בחוברת לימוד פוטושופ לצלמים.
היה לי חשוב לצלם אותם כשהם מרוצים ונהנים, ורוצים את זה. ולא רציתי ש"יעבדו בשבילי".
לכן חיכיתי. עד שירצו.
כשלקחתי את נדבי (האמצעי שלי בן 4) לגן בשבוע שעבר, הוא אמר לי "אמא, אני לא רוצה שתלכי לעבודה לצלם ילדים אחרים, אני רוצה שתצלמי אותי!"
ואז הבנתי שהם מוכנים לסשן משפחתי נוסף.
התחלתי לבנות את הויז'ן בראש. וכרגיל, ציירתי אותו
זה היה בשישי, היום הראשון של שעון קיץ, מה שאיפשר לקטנים לישון שנת צהרים ארוכה ולהגיע רעננים לצילומים לקראת שקיעה.
ירדנו לפארק הכט, שם צילמתי אותם בקיץ האחרון. כמה נחמד להסתכל על התמונות מהקיץ ולראות איך הם גדלו...גור כבר בן שמונה וחצי, נדב בן ארבע וחצי ומיקה כבר לא תינוקת - בת שנתיים וחצי.
היה סשן מלא בצחוקים ושיגועים.
קינחנו בקרטיבים וחזרנו הביתה לארוחת שישי.
אני אוהבת את המשפחה שלי.
בחוברת לימוד צילום חוץ בתאורה טבעית אני מסבירה על האופן שבו אני מצלמת בסגנון הזה.
התמונות עובדו כפי שמוסבר בחוברת לימוד פוטושופ לצלמים.
